בתאונות הדרכים המרובות ניתן לטפל באמצעות טכנולוגיות המאה ה - 21. מאמר זה מציע סדרה מקיפה של הצעות הכוללות שימוש בטכנולוגיות בתחומי הבקרה, ההדמיה, האכיפה ולימוד הנהיגה.
במאמר זה, מציע שמואל גור לבצע טיפול שורש על מנת למנוע באופן מוחלט תאונות בין רכבות לכלי רכב, באמצעות מתן עדיפות לאומית עליונה לביצוע הפרדות מפלסיות בין פסי רכבת לבין דרכים החוצים אותם.
התנועה הרגלית והמנועית נדרשות לחלוק מרחבים ציבוריים משותפים למרות היותן בעלות אופי שונה בתכלית. האם ניתן להסתגל ולנהל דו-קיום בין שני אופני תנועה שונים, או שיש להגביר את ההפרדה ביניהם?
חוכמת הרחוב לא תמיד מציעה את הפתרונות הנכונים לבעיות הבטיחות בדרכים, לעתים משום שקיימים ידע או פתרונות מקצועיים שהציבור אינו מכיר או מודע לקיומם, לעתים משום שהפתרונות המקצועיים מנוגדים לאינסטינקטים טבעיים, ולעתים משום שחוכמת הרחוב שגויה ומוטה בראיה צרה הממוקדת בבעיה נקודתית, המתעלמת מראיה סביבתית רחבה.
להגנתם של נוסעי כלי רכב מנועיים מפני נזקי תאונות דרכים קיימים מספר אמצעי הגנה, והנפוצים הם התקני חגירה, רתימה וריסון, כריות אוויר, מושבים מרופדים ומשענות ראש.
כשביצים ואגוזים מעורבים יחדיו בסל אחד הנתון לתנודות וזעזועים קיים סיכוי רב יותר לכך שקליפות הביצים השבריריות יסדקו או ישברו, לעומת הסיכוי לפגיעה באגוזים. הפרדה בין אמצעים רגישים ושבריריים לבין אמצעים קשוחים ועמידים יפה גם לתחום התנועה והתחבורה.
לא ניתן לסמוך על האחריות האישית של תעשיית הרכב ולקוחותיה בכל הקשור בשיקולי אחריות חברתית רחבים. נדרשות בקרה והתערבות ציבורית להכוונת תעשיית הרכב להפנמת עניינים ציבוריים רחבים יותר מהמאוויים צרי הטווח וקצרי האופק של תעשיית הרכב, בפרט בתחומי זיהום האוויר, הבטיחות בדרכים, השוויון החברתי והגודש בדרכים ובחניונים.

