בטיחות בדרכים

היקף תאונות הדרכים בהם נפגעים הולכי רגל בישראל, ובפרט הוכלכי רגל קשישים, גבוה בקני מידה בינלאומיים השוואתיים. ניתן לצמצם באופן משמעותי תאונות אלו גם באמצעים טכנולוגיים יצירתיים וגם באמצעות הגברת המודעות. מאמר זה מעלה מספר רעיונות חדשניים ומקוריים.

במאמר זה, מציע שמואל גור לבצע טיפול שורש על מנת למנוע באופן מוחלט תאונות בין רכבות לכלי רכב, באמצעות מתן עדיפות לאומית עליונה לביצוע הפרדות מפלסיות בין פסי רכבת לבין דרכים החוצים אותם.

 התנועה הרגלית והמנועית נדרשות לחלוק מרחבים ציבוריים משותפים למרות היותן בעלות אופי שונה בתכלית. האם ניתן להסתגל ולנהל דו-קיום בין שני אופני תנועה שונים, או שיש להגביר את ההפרדה ביניהם?