מרקם עירוני מאופיין בצפיפות דיור ועסקים גבוהה, בחיים פעילים ושוקקים ובתנועה סואנת של כלי רכב והולכי רגל הנעים לכיוונים שונים במרחב. שילוב של אמצעי תחבורה ארוך, גמלוני ובעל כושר תמרון נמוך, כמו רכבת, בתוך מרקם עירוני הוא אתגר המחייב פשרות.
מדיניות תחבורה מחייבת בין השאר קביעת סדרי עדיפויות בין שיקולי איכות הסביבה לשיקולים פרטיים וחברתיים מנוגדים. עימות בין שיקולים אלה עלה לאחרונה בפריז על רקע ייזום תוכנית להקמת צי מכוניות עירוניות לשימוש משותף – "Autolib".
באופן רשמי לא מיושמת בתל אביב יפו תוכנית "אגרות גודש". הלכה למעשה מופעלת תוכנית גביית אגרות וקנסות חניה בהיקף משמעותי, המקיימת ומפעילה מנגנונים מפותחים של פיקוח ואכיפה. האם ניתן לשפר ולשכלל את תוכנית החניה ולהשיג את המטרות של תוכניות "אגרות הגודש"?
ענף המוניות מורכב, טעון, ומושפע משחקנים ובעלי עניין רבים. בתוך מרק העניינים הסמיך והחם נראה כי עניינם של נהגי המוניות ושל הציבור הרחב מוקרב לעיתים על מזבח גורמי תיווך וניהול הבוחשים בקדירה.
אחת החולשות של התחבורה הציבורית לעומת זו הפרטית נובעת מהכורח של משתמשי התחבורה הציבורית לוותר על חלק מהפרטיות שלהם ולחלוק נסיעה עם ציבור זר ולא מוכר, לעיתים בתנאי דוחק. אירועים של הטרדות מיניות ומעשים מגונים בדרגות שונות העולים כדי השפלה, אינם נדירים בתחבורה הציבורית. כיצד מתמודדים עם התופעה?

