רכב כהטבה לעובדים

תופעה וחסרונותיה

הוראות החוק המגדירות עד כמה רכב הניתן לעובדים הוא הכנסה והטבה, דורשות התאמות ותיקונים. רצוי להתחשב בעקרונות השוויון והצדק חברתי ולחדד את ההבחנה בין שימוש ברכב לצורכי עבודה לבין שימוש פרטי של העובד. כמו כן יש לתת את הדעת להשפעת כלי רכב של מועסקים על הגודש בכבישים בשעות הלחץ ולתוצאות השליליות הנלוות לכך.

מסיבות ברורות, מתנה הניתנת לעובד על ידי מעבידו נחשבת הכנסת העובד לצורכי מס, אלא אם מדובר במתנה אישית או צנועה ביותר. כאשר בוחנים הטבות לעובדים בצורת שימוש ברכב המסופק על ידי המעביד יש להתייחס להטבות אלו בדומה להענקת מתנות, כלומר כאל הכנסה. הסדר חוקי צריך להיות שוויוני, לשמור על איכות החיים ולאזן בין קבוצות שונות. אי שוויון או העדפה ביחס להטבה או לקבוצת עובדים כלשהי אינו מוצדק - אין אזרחים טובים יותר ואזרחים טובים פחות. הצדק והחוק שווים בפני כולם ואין שום סיבה שיחלקו לחלק מהציבור מתנות על חשבון כלל משלמי המסים. על אחת כמה וכמה שהדבר אינו מוצדק כאשר קבוצת אנשים מוגדרת מתוך החברה זוכה בייחוס ובהטבות, היוצרים ומגבירים בעיות שפוגעות באחרים.

בכלי הרכב הניתנים כהטבה לעובדים נעשה שימוש מופרז בהשוואה לנורמות השימוש המקובלות, אשר מעיד על כך שמדובר בהטבה מופרזת. סביר להניח כי למטרות נסיעתו של עובד מביתו למקום העבודה ובחזרה הוא ייסע 75 קילומטרים ביום, ובעשרים ימי עבודה ממוצעים בחודש כ - 1,500 קילומטרים. עלותן של נסיעות במרחקים כאלה ברכב ממוצע מוערכות בסביבות 1,000 שקלים חדשים בחודש. כאשר צופים על שימוש אמיתי של כאלו המקבלים את כלי הרכב כהטבה נמצא כי רבים מהם משתמשים ברכב פי כמה מצריכה סבירה ומקובלת - כלי הרכב משמשים לצרכים שאינם קשורים לעבודה, למטרות שונות ומגוונות ולשימוש בני משפחה אחרים בנוסף לעובדים. כלי רכב הניתנים כהטבה מגיעים לשימוש כפול פי כמה מהשימוש הסביר בכלי רכב לצורכי עבודה אמיתיים, וניתן למצוא לכך עדות בכמות הקילומטרים בהם נמכרים כלי רכב אלה, המוצעים בשוק כעבור כשנתיים-שלוש לאחר שהועברו לשימוש העובדים.

השימוש המוגבר בכלי הרכב הניתנים כהטבה נובע מהעדר פיקוח והגבלות על אופי השימוש מחד, ומתמריצים למתן הטבה מאידך. שימוש זה גורם לפגיעה חברתית, לפגיעה באיכות הסביבה, לבזבוז אנרגיה, לבלאי מואץ, להכבדה על התשתיות ולעלייה בהיקף נפגעי תאונות הדרכים. הגבלת השימוש בכלי רכב הניתנים כהטבה לעובדים תגרום להפחתת תאונות, הקטנת בזבוז משאבים, צמצום פקקים ושיבושי תנועה, שוויון חברתי ומניעת אפליה, ולתשלום העומד ביחס ישר לשימוש ברכב.

בנוסף חשוב לתת את הדעת לכך ששעות הנסיעה לעבודה וממנה הן השעות העמוסות והפקוקות ביותר, ודווקא בשעות אלה רצוי להפחית את העומס הנוצר על ידי עובדים רבים הנוסעים לבדם לעבודה. יש טעם במדיניות השואפת לכך שבשעות הגודש -  הנובעות משעות התעסוקה המקובלות - עובדים באותו מפעל, או באותו אזור, יזכו לתמריצים שיגרמו לאיחוד נסיעות ושימוש בכלי רכב משותפים, ולא לריבוי כלי רכב הניתנים כיום לעובדים כהטבה.

הפתרון המוצע: עובד המקבל רכב מעביד כהטבה צריך לדעת כי שימוש מופרז ברכב, למשל כזה החורג מ - 1,500 קילומטרים בחודש, יחויב בתשלום מלא, ובהתאם יכלכל את צעדיו לפי שיקולים כלכליים ככל מי שאינו זוכה להטבה כלשהי. יחד עם זאת רצוי לעודד עובדים לביצוע נסיעות משותפות ולכן אין טעם לפגוע בעובד המייעל וחוסך את נסיעתו לעבודה, אלא לתת לעובד כזה אפשרות לנייד את ההטבה הניתנת לו לשימושיו הפרטיים כל זמן שנעשה בה שימוש בגבולות סבירים.

סיכומו של דבר: במצב הנוכחי היקף השימוש בכלי רכב הנמסרים לשימושם של עובדים, נגזר מהטבת המעביד ומהטבת המס, בזמן שהמצב הרצוי הוא שהטבות יגזרו מהשימוש ויינתנו למי שעושה ברכב שימוש יעיל ומושכל. כאשר השימוש בכלי רכב הניתנים לעובדים ייגזר מהעלויות המלאות, עובדים יחשבו פעמיים לפני שיתניעו את רכבם, יאחדו נסיעות משותפות, יצמצמו בנסיעותיהם ויתכננו נסיעות קצרות יותר, או בשעות פחות גדושות. פתרון מאוזן וצודק יסגור מעגלים מהיבטים ציבוריים שונים - תחבורה, תשתיות, בריאות, אוצר, איכות סביבה ואיכות שלטון. המצב הנוכחי יוצר שימוש מופקר בכלי רכב ולכן יש לפעול בתקיפות, במהירות ובמרץ כדי לשנותו.

המחבר עוסק בענף הרכב שנים רבות משחר ילדותו, בתחומי האחזקה, הסחר וניהול ציי רכב.