פיתוח עתידי של התחבורה הציבורית נתמך על ידי גורמים שונים הטוענים כי אם וכאשר תהיה תחבורה ציבורית יעילה אנשים יעברו משימוש בכלי רכב פרטיים לתחבורה הציבורית. המציאות טופחת על פני טענה זו, ונדמה כי לבעלי עניין שונים פיתוח התחבורה הציבורית מספק עלה תאנה לכיסוי מבושים יותר מאשר אמצעי מעשי ואותנטי לשיפור גישה וניידות.
החברה בת ימינו ניידת ותלויה בתחבורה מנועית, הנדרשת לכל פרט על מנת לנהל חיים מספקים ולהיות מעורב בחיי חברה וקהילה. כאשר אנשים המורגלים לעשות שימוש תדיר ושגרתי ברכב פרטי נאלצים לוותר על הנהיגה עלולים להיווצר משברים המעידים על מקומו של הרכב בחיי האדם.
דומה כי בעיית התנועה הנפוצה ביותר היא בעיית המחסור במשאבי תנועה ותחבורה, אשר בא לידי ביטוי כגודש תנועה - כאשר קיים מחסור בנפח דרכים, או כמחסור במקומות חנייה.
בבראשית רבה, פרשה י"ח, נכתב: "דרכה של אישה להיות יושבת בתוך ביתה ודרכו של איש להיות יוצא לשוק ולמד בינה מבני אדם." במשנה תורה של הרמב"ם, הלכות אישות, פרק י"ג, הלכה י"ד, נכתב: "גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאת תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או כמו פעמיים בחודש, לפי הצורך, שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב: ´כל כבודה בת מלך פנימה´." על האישה לא לצאת מביתה: "עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית".
קצבת הניידות מוענקת לקבוצה קטנה יחסית של בעלי מוגבלויות, ומקפחת רבים אחרים שאינם זכאים לקצבת ניידות למרות שהם סובלים ממוגבלויות שונות המונעות מהם ליהנות מנהיגה עצמית ברכב פרטי, או מנסיעה ללא עזרת מלווה.
בעיות התחבורה של מבוגרים ושל בעלי מוגבלויות הן בעיות גוברות בסביבה מתפתחת ומתבגרת, בעידן שבו מבוגרים רבים הורגלו למנעמי הרכב הפרטי ומתקשים לוותר עליו.
העיר בוגוטה עברה מהפכה, שחלק ממנה נזקף לחזונו ולמנהיגותו של אנריקה פנלוסה.
יציאת מצרים כסמל ומופת לאומי ואוניברסלי

