מרד רבי שמעון בר-יוחאי במדיניות הפיתוח הרומית

האימפריה הרומית הייתה בעלת תרבות חומרית, שלטונית וציבורית מפותחת, שתרמה רבות להתפתחות האדריכלות וההנדסה האזרחית. הרומאים שכללו את המקדשים והבסיליקות, בנו מבני ציבור מונומנטליים, עיצבו את הפורום-ככר העיר המוקפת מבני ציבור וחנויות ומשמשת את הציבור הרחב למסחר ולהבעת דעות, את התיאטרון, האמפיתאטרון, ההיפודרום, ואת גן הפסלים. הבנייה האזרחית הרומית כללה סלילה של רשתות דרכים, גשרים-ויהדוקטים, מובילי מים-אקודוקטים ומערכות ביוב וניקוז. בשונה מהתרבות היוונית, חלק נכבד ממבני הציבור האזרחיים ברומא שרת את העם ולא היה ממוקד במקדשי אלים ובארמונות ומבני קבורה של משפחות האצולה, אך את מחיר הרווחה של העם הרומי שילמו עבדים ועמים נדכאים.

התלמוד הבבלי, (מסכת שבת, דף ל"ג, ע"ב), מתאר עמדות שונות שביטאו חכמי ישראל ביחס לתרבות הרומית בפגישה בה נכחו ארבעה. רבי יהודה הביע דעה חיובית: "כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות." רבי יוסי שתק. ואילו רבי שמעון בר יוחאי הביע דעה צינית באומרו: "כל מה שתיקנו, לא תיקנו אלא לצורך עצמן. תיקנו שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס". רבי יהודה בן גרים שנכח ושמע הביא את הדברים בפני המלכות הרומית וזו פסקה כי רבי יהודה ששיבח את המלכות - ירומם, רבי יוסי ששתק - יגלה לציפורי, ורבי שמעון בר יוחאי שגינה - ייהרג. נדמה כי רבי שמעון בר יוחאי לא חלק על נוי מעשיהם של הרומאים, אך הוא העביר ביקורת על המוסר הרומי ועל דיכוי העבדים, השבויים והעמים הכבושים ששילמו את מחיר הפיתוח הרומאי. צדקת דבריו החריפים מומחשת יותר מכל במידת הסובלנות וחופש הביטוי לה זכו הדוברים.

סוף המעשה, רבי שמעון בר-יוחאי ובנו התחבאו במערה במשך שנים עשר שנים, בהן אכלו מעץ חרובים, שתו ממעיין סמוך שנבראו לכבודם ועסקו בלימוד תורה, עד שמת הקיסר וגזירותיו בטלו.