המוניות שהכריעו את הקרב

"התקופה היפה" של האחים רנו

בין אמצע המאה השמונה עשרה לשנת 1914 עברה צרפת תקופה של שלום, שגשוג, יצירתיות וחדשנות, שזכתה לכינוי "התקופה היפה" - La Belle Epoch"". באותה תקופה פריז הפכה למרכז תרבות עולמי - התפתחו בה סגנונות ציור חדשים, ובהם האימפרסיוניזם וה-"אר נובו", נבנה מגדל אייפל, המטבח הצרפתי זכה לחידוש ורענון, וכך גם תעשיות האופנה והתמרוקים. גם התחבורה הצרפתית קיבלה תנופה - נפרסו מסילות רכבת רבות, המטרו של פריז נחפר ונסלל, פותחו דגמים חדשים של מכוניות והאופניים שוכללו והפכו לכלי תחבורה שימושי. תעשיית הרכב הייתה בחיתוליה ומכוניות נבנו על ידי מספר יצרנים קטנים ונבחנו במגרשי מרוצי מכוניות שהפכו לסוג חדש של ספורט.

בין אלו שנדבקו בקדחת הרכב המנועי היו שלושת האחים לבית רנו - לואי, מרסל ופרננד. בבית מלאכה סמוך לפריז לואי רנו עיצב ובנה בשנת 1889 אבטיפוס של רכב שנקרא מאוחר יותר "רנו דגם A", ועד שנת 1898 לואי רנו הספיק לעצב כתריסר דגמי מכוניות. ב - 25.6.1899 האחים רנו הקימו עסק משפחתי לבניית מכוניות בשם - "האחים רנו". כוכבו של מפעל הרכב "רנו" זרח ועד שנת 1913 עבדו בעסק מעל 3,000 אנשים. בשנת 1905 עיצב לואי רנו דגם חדש של רכב שכונה "רנו דגם AG".  הדגם "רנו AG", ומודל מתקדם יותר שכונה "רנו דגם AG-1" יוצרו במהלך השנים 1905 - 1910. זה היה דגם שכלל תא נוסעים סגור בן ששה מושבים ותא נהג פתוח. נפח המנוע של "רנו דגם AG" היה 1,060 סמ"ק ושל "רנו דגם AG-1" היה 1,250 סמ"ק. בדגמים הורכב מנוע בן שני צילינדרים שהפיק 8 כוחות סוס. בהשוואה למכוניות בנות זמננו כוחם של המנועים היה חלש ביותר, ולשם השוואה יצוין כי "רנו מגאן" עדכנית בעלת נפח מנוע של כ - 2,000 סמ"ק היא בעלת הספק של 136 כוחות סוס. באותה תקופה הדגם היה קונספט חדש והוא הפך להיט בייעודו כמונית. בשנת 1904 פעלו ברחבי פריז כ - 30 מוניות בלבד, וכניסת הדגם "רנו AG" שינתה את התמונה. בפריז החלו לפעול מאות מוניות, רובם "רנו דגם AG", ובשנת 1909 כבר נבנו 1,500 כלי רכב מדגם זה. המוניות של רנו כבשו מעמד ברחבי העולם ואפילו על כבישי אנגליה השמרנית התגלגלו למעלה מ - 1,000 מוניות תוצרת "האחים רנו". המנועים החלשים והפשוטים הצליחו להניע את המוניות במהירות של 46 קמ"ש על שטחים מישוריים. המוניות הצליחו לספק שירות הסעות יעיל במישורים הסמוכים לנהר הסיין, אך כאשר הגיעו לגבעות מונמרטר שבפריז הנוסעים נאלצו להשתמש ברגליהם.

מלחמת העולם הראשונה והנסיגה לקו "מארן"

האידיליאה של "התקופה היפה" הסתיימה בקיץ 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הצבא הגרמני, בפיקודו של הרמטכ"ל הלמוט פון מולטקה, פתח במערכות יזומות במערב ובמזרח עם תוכנית סדורה שנערכה על ידי מי שכיהן קודם לכן כראש המטה הכללי הגרמני - שלייפן ונקראה על שמו. "תוכנית שלייפן" הייתה לבצע התקפת מחץ מהירה בחזית המערבית ולאחר הכנעת צרפת להעביר כוחות לוחמים לחזית המזרחית, שנחשבה קשה הרבה יותר. כוחות צבא צרפתים ואנגלים נערכו בחזית המערבית לבלימת הצבא הגרמני בעקבות ברית שנכרתה בין המדינות. קרבות הבלימה נכשלו וכוחות הברית הצרפתים והאנגלים נאלצו לסגת לאחור כשהם סופגים אבידות כבדות. בתוך כחמישה שבועות הצבא הגרמני התקרב עד כשלושים קילומטרים מפריז ובסוף אוגוסט 1914 כוחות הברית הצרפתית-אנגלית התייצבו מאחורי נהר המארן שהיה מכשול טבעי, ונערכו מחדש להגנה. התבוסה הייתה עילה להאשמות הדדיות בין מפקדי המערכה הצרפתים לאנגלים ויצרה טריז בין בעלות הברית. מפקד חיל המשלוח האנגלי, פילדמרשל סיר גו´ן פרנץ´, האשים את הצבא הצרפתי במורך רוח ואיים כי יסיג את חייליו חזרה לאנגליה מעבר לתעלה. הרמטכ"ל הצרפתי, ג´וזף ג´ופר נאלץ לערב את לורד קירשנר במלחמות הגנרלים והאחרון נפגש עם פילדמרשל פרנץ´ והגיע עמו לסיכום כי הכוחות האנגלים יישארו בקו החזית כל זמן שהצרפתים לא נסוגים וחושפים את האגפים של הכוחות.

מנגד הצבא הגרמני התקדם לתוך צרפת עם שני כוחות שהחלו לתמרן לכיוון פריז - האחד בפיקודו של הגנרל פון קלוק, מפקד הכוח הראשון, והשני בפיקודו של הגנרל פון בולאו. תוך כדי תנועה נוצר פער ברוחב של כ - 50 קילומטרים בין שני הכוחות הגרמניים המתקדמים שחשף את האגפים של הכוחות. הפירצה התגלתה על ידי בנות הברית באמצעות טכנולוגיה חדשה באותה עת - מטוסי סיור, ודווחה למפקדה הצרפתית. בתחילת ספטמבר הרמטכ"ל ג´ופר תכנן בזריזות מתקפת נגד שמטרתה תקיעת טריז בחלון שנפתח בין שני הכוחות הגרמניים והתקפתם מהאגפים. משימות ההתקפה העיקריות הוטלו על הכוח החמישי הצרפתי. ג´ופר הספיק להחליף את המפקד הזהיר של הכוח החמישי הצרפתי ומינה במקומו מפקד בעל רוח לחימה גבוהה יותר, ערך ביקור במפקדה האנגלית של פילדמרשל פרנץ´, וערב באופן אישי למאמץ לחימה צרפתי. ההתקפה הצרפתית החלה במלוא עוזה, אך הכוחות הגרמניים השיבו אש והיו קרובים להשיג פריצת דרך בלחימה נגד הכוחות הצרפתיים, שנזקקו לתגבורת.

מוניות פריז מגוייסות למאמץ המלחמתי

במפקדה הצרפתית בפריז נערכה הערכת מצב והוחלט לשלוח תגבורת מיידית של 10,000 לוחמים רגליים שהמתינו בפריז. גנרל גלייני, שהיה המפקד הצבאי האחראי על הגנת פריז, הוציא צו חרום ובו נקראו כל מוניות פריז להתגייס למאמץ המלחמתי ולהתייצב בככר "אינבליד". תוך מספר שעות נקבצו כ - 600 מוניות מרחבי פריז, רובם "רנו דגם AG". באמצעות המוניות הוסעו כ - 6,000 חיילים מפריז לחזית "מארן". המוניות נסעו כאשר על כל אחת מהן 5 לוחמים וציוד לחימה, הן נעו בלילה בחסות החשיכה ללא אורות, ובמהלך של שני סבבים הלוך-חזור הניעו את הלוחמים לחזית.

מבצע הסעת החיילים על ידי מוניות פריז היה המבצע הראשון בהיסטוריה הצבאית של הנעת גייסות ממונעים בהיקף רחב. בואם של מוניות התגבורת תואר באופן רשמי כנקודת מפנה קריטית שמנעה את הפריצה הגרמנית נגד כוח ההתקפה הצרפתי. היסטוריונים צבאיים חלוקים בדעה אם כח התגבורת היה בעל תפקיד משמעותי בהכרעת המערכה, אך אין מחלוקת כי השילוב של המאמץ העורפי והאזרחי היה זריקת עידוד מוראלית בעלת משמעות מכרעת על הלוחמים בחזית.
 
עד ה 13 בספטמבר נפגעו שני הכוחות הגרמניים באופן משמעותי וההתקפה של בנות הברית הצליחה. הפער בין הכוחות הגרמניים התרחב והם היו מוקפים מהאגפים על ידי הלוחמים הצרפתים והאנגלים, הם אבדו את הארגון ואת רוח הלחימה והחלו לסגת. הרמטכ"ל הגרמני, גנרל פון מולטקה סבל מהתמוטטות עצבים והפיקוד הגרמני הורה על נסיגה כללית. הצבא הגרמני נסוג לאחור בקצב של 19 קילומטרים ביום וחדל לסגת אחרי 65 קילומטרים, שם נעצר, התחפר והתייצב בקו הגנה מאחורי נהר אייסן. בקו ההגנה החדש נוצר מבוי סתום ושני הצדדים התחפרו לאורך הקו החדש במערכה שנמשכה כארבע שנים עד קיץ 1918, בו הצבא הגרמני התקדם והתקיים קרב נוסף על גדות המארן.

בקרב מארן שהתרחש בספטמבר 1914 עמדו כ - 1,071,000 חיילים צרפתיים ובריטים מצד אחד מול כ - 1,485,000 חיילים גרמניים מצד שני. לבנות הברית נפגעו בערך 263,000 חיילים ובצד הגרמני כ - 250,000 חיילים. הקרב היה היתקלות הכוחות המשמעותית הראשונה בחזית המערבית של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, ואחד הקרבות המשמעותיים במערכה. ברמה האסטרטגית, הקרב הציל את פריז והיה נקודת מפנה מערכתית שסימנה את הכשלון של "תוכנית שלייפן" לכיבוש מהיר ומוחץ של צרפת. קרב מארן היה אחד הקרבות הראשונים בהם מטוסי סיור שיחקו תפקיד מכריע בזיהוי נקודות תורפה של האויב והקרב הראשון בו נוצל הרכב המנועי להעברה מהירה של כוחות רבים לשדה המערכה. הקרב זכה לכינוי "הנס של מארן", ומוניות פריז כונו בגאווה "המוניות של מארן", והפכו לסמל של אחווה בין העורף לחזית. כמזכרת סימלית מונית "רנו דגם AG" מוצגת עד היום במוזיאון הצבאי בבניין "אינבליד" בפריז. המוניות יצרו מוניטין ובסיס כלכלי יציב לחברת המכוניות "רנו", וגרמו ללואי רנו לתכנן וליצר סוג חדש של נשק - טנק מלחמה קל.