לתוך ערי העולם, ומהם כלפי חוץ, מובלים מיליוני טון של מוצרי מזון מגוונים. ההתייחסות בת זמננו לתובלה המודרנית היא בין קבלתה כדבר מובן מאליו, לבין ביקורת חריפה על כך שתושבי העולם יונקים באמצעותה את לשד האדמה עד תום. כדי להעריך את קרן השפע המוזנת על ידי אמצעי התובלה המודרניים כדאי להשוות בין הנתונים והביקורת בת זמננו לבין ההלל שנכתב על שילוח מטעני מזון לפני כ- 140 שנים.
"...בני עגלונים נקמטו פנים, גמל וחמור יבכו מר..."
הופעת כלי הרכב המוטוריים בא"י ודחיקת אמצעי התחבורה המסורתיים - האמנם?
הצלחת הקו בין מנצ´סטר לליברפול עוררה התרגשות ועניין רב. רבים נהרו לחזות בקטר הפועל על מסילת ברזל במהירות כפולה פי שלוש מזו של כרכרת סוסים והפיצו את הבשורה אודות פלאי הרכבות במחוזותיהם.
למרות השיקולים כבדי המשקל נגד מגמת הפרבור, יש להניח כי מגמה זו תתחזק, תמשיך לקיים הפריה הדדית עם השימוש המוגבר בתחבורה פרטית, ותפגע ביעילות תפעולם של מערכות תחבורה ציבורית עתירות נוסעים.
בשנת 1940, לאחר שמלחמת העולם השנייה החלה, נחפז צבא ארצות הברית לפרסם מכרז ובו הגדיר את דרישותיו מהרכב הצבאי.
ראשית ימי התחבורה הקרקעית בעולם לוותה ברוח ציבורית תומכת, אשר עודדה את סלילת מסילות הברזל הראשונות ומאוחר יותר את סלילת הכבישים. התמיכה באה לידי ביטוי בתמיכה מדינית באמצעות חוקי תכנון, בנייה ופיתוח מיוחסים שנועדו לסלילת דרכים, בהפקעת קרקעות פרטיות ובהקצאת קרקעות ציבוריות למטרות דרכים.
מיזמי הענק מותחים את גבולות הביצוע האנושיים, בכישורים הנדסיים, בטחינת הרים, ביכולת גיוס כספים, בניהול ובהובלת ציבור רחב אחר "מיזמי על" מרשימים. אלא שהרושם והתבונה נמצאים לא רק בגודל ובהיקף, אלא גם ביכולת המזעור, הצמצום וייעול ניצול המשאבים.
כנראה ששיטת אגרות הגודש שהונהגה בלונדון אינה פתרון קסם. באמצעות שיטה זו קשה, גם לדכא ביקושי תנועה אישיים לטובת תחבורה ציבורית בעלת מגבלות, וגם לכפר על כשל תכנון יסודי הנובע מחוסר התאמה בין שימושי קרקע מפותחים לבין נתיבי תחבורה מדולדלים.
סכסוכי עבודה בתחבורה הציבורית.
שנה אחרי המשבר וההתפכחות שגרמה מלחמת יום הכיפורים כתבו דני סנדרסון ואלון אולארצ'יק ללהקת "כוורת" את הפזמון "נתתי לה חיי". תוכנן של שתי שורות מהפזמון זוכה לאחרונה לתהודה עולמית: "אחד אומר שנגמרים לו השמיים, שיש מספיק אויר למדינה או שתיים..."

