היקף תאונות הדרכים בהם נפגעים הולכי רגל בישראל, ובפרט הוכלכי רגל קשישים, גבוה בקני מידה בינלאומיים השוואתיים. ניתן לצמצם באופן משמעותי תאונות אלו גם באמצעים טכנולוגיים יצירתיים וגם באמצעות הגברת המודעות. מאמר זה מעלה מספר רעיונות חדשניים ומקוריים.
ההיגיון והאינטואיציה הבסיסיים מובילים למסקנה שתנועה בדרכים צרות תהיה גדושה, איטית ומסורבלת בהשוואה לתנועה דומה בדרכים רחבות. במקומות מסוימים מושג שיפור תנועה דווקא באמצעות הצרת דרכים המנוגדת לאינטואיציה.
מיתון תנועה באזורי מגורים תורם לאיכות החיים, לבטיחות הולכי הרגל, ובעיקר של ילדים ומבוגרים, ולבניית סביבה ואווירה המעודדות שימוש באמצעי תנועה רכים. הרגעת הולכי הרגל לא חייבת להיות על חשבון עצבנותם של נהגים.