רשת התוכן

גיליון חודש מרץ שהתפרסם בימים אלו מכיל שתי חטיבות מרכזיות של מאמרים. האחת עוסקת בבורחס הארגנטינאי האחרת במושג עיר אך מאמר מעניין של יצחק מלמד העומד בפני עצמו עוסק בהגותו של שלמה מימון ומקומו בפילוסופיה היהודית. מלמד טוען בתחילת דבריו שמימון כמו כמה הוגים אחרים כמו יואל טייטלבוים וולואלה סולובייציק ואחרים הועלמו ממקומם הראוי.

בשעה טובה ובקול תרועה נפתח השבוע בעשרות קמפוסים ברחבי העולם הפסטיבל השנתי המכונה שבוע האפארטהייד בישראל ( Israeli Apartheid Week). זאת השנה הששית לקיומו של ארוע ה Hate Fest האנטי ישראלי הזה. הולדת הרעיון היתה יוזמה שננקטה בשנת 2005 באוניברסיטת טורונטו בקנדה.

פרק חמישי- אוכלוסיית אי תחת השלטון הצלבני (1099 – 1290 / 1260 ): הקבוצה האתנית- דתית הגדולה ביותר הייתה הנוצרית- מזרחית. זהו חלק ב הפרק החמישי במסגרת הסדרה כיצד חוסל הרוב היהודי בארץ ישראל. ההיסטוריון עמנואל סיון עסק במאמרו פליטים מסוריה ואי בתקופת מסעי הצלב, בתופעת הפליטים שנוצרה בתקופת מסעי הצלב.

לפני עשרה ימים לערך, ירושלים ותושביה רוו קצת נחת לאחר שהקרון הראשון של הרכבת הקלה הופיע בנסיעת בכורה איטית, חגיגית, כיאה לחלוץ מלכותי אשר מבשר את בואה של המלכה בעוד כשנה וחצי. אין סמל הולם יותר לסבל ולהתשה שעיר זאת ותושביה סוחבים על גבם- סבל רגיל וסבל ירושה- מאשר הרכבת הקלה הזאת אם היא תיוולד ללא פגם זה יהיה נס.

בדמיון שלנו, וככה זה גם בשפה המקובלת, עגל הזהב זו הרדיפה אחר החומריות, להרבות נכסים ורצוי בזהב שאפשר לשמור בכספת. אבל מפרשת השבוע, שבה נמצא המקור למושג הזה, עולה שעגל הזהב הוא כינוי למנהיגות שמובילה את העם, לא בדרך ואל המקום שהוא צריך, אלא בדרך ולמקום שהוא רוצה.

תערוכה חדשה לרגל יום האשה הבינלאומי:  "מרחב נשי"
100 אמניות מציגות- מצ"ב ברושור
התערוכה תתקיים ב- 3 גלריות של היכל התרבות ראשון לציון, רח' ז'בוטינסקי  16 
שעות הפתיחה – ימים א – ה בשעות 9:00 – 15:00 ובערבי מופעים בשעות 19:30 – 20:30
התערוכה בין 2.3.10 עד 27.3.10
     
תודות ל- אורלי בן אז"ר  מנהלת פרסום ופרויקטים

הזמנה לתערוכה בבית האמנים חדרה...
התערוכה לציון יום האישה הבינלאומי בחסות מועצת נשים חדרה.
דו פרצופין אוצרת: רות בלר ליובין
משתתפות: טליה טוקטלי, אסנת רבינוביץ, חנאן אבו חוסיין, רותי הלביץ כהן, חן שיש, דורית פלדמן,
ראניה עקל, דבורה מורג, אפרת פלג, רבקה פוטשבוצקי, נחמה לבנדל, ברכה בייני ונידה גיא,
ג'ניפר בר לב, אורלי עזרן.

התערוכה "בעקבות חייל של שוקולד", תציג דימויים של חיילים ומלחמה ביצירותיהם של אמנים וסטודנטים הלומדים בשנקר. בתערוכה יוצגו עבודות המסגירות באופנים שונים את עובדת עשייתן במקום המצוי במצב מתמיד של מלחמה.
התערוכה תפתח את הכנס הבינלאומי שמקיים פורום שנקר לחברה ותרבות בנושא זה. התערוכה תפתח במוצ"ש, 6 במרץ בשעה 19.00 בחלל הפרויקטים של המחלקה לאמנות רב-תחומית, שנקר השוכנת בבניין עלית, רמת גן.

בחלל התחתון של מוזיאון ינקו דאדא קצת כמו הזיה, חלום או כל מצב של בין שינה לעירות התגבשה במהלך 45 דקות כמניין הדקות בשיעור אקדמי תערוכתו של טמיר ליכטנברג, זוכה פרס עודד מסר לאמן הצעיר לשנת 2009. הפרס המוענק זו שנה השביעית ניתן השנה למי שהוגדר כבר עם סיום לימודיו בבצלאל כ'ילד הרע' של האמנות הישראלית. " הוא חורץ לשון בחוצפה וברדיקליות מול דור שלם באמנות הישראלית והעולמית ושואל בחיוך שאלות רציוניות על מקור, טעם, סגנון, הפשטה ומסחר" טענו חבר השופטים שכלל את עידו בראל – יו"ר, מיכל היימן, יובל שאול, רעיה זומר ויואב מסר.
 

לשימוש בכלי רכב קלים יש יתרונות סביבתיים מובהקים, אך כלי רכב דו-גלגליים מנועיים עלולים להכתים את סביבתם למעלה מהדרוש. כלי רכב קלים וצמומים הם בעלי יתרונות סביבתיים משמעותיים. המשקל הקל תורם ליעילות ניצול האנרגיה, והגודל הצמום מקטין את טביעת הרגל הסביבתית של כלי הרכב ובעל השפעה חיובית הן על הקטנת גודש תנועה והן על ניצול יעיל.

על סבא שעבר את היַבּוֹק ועל אחיו שחצה את האוקינוס. הדָבר היה ככה מאת מאיר שלו: סיפור הגוּתי מעמיק המתחפש לסיפור טריוויאלי. הדָבר היה ככה מאת מאיר שלֵו דומה בעיניי לסרט ימי רדיו (1987), שהוא בעיני רבים פסגת יצירתו הקולנועית של וודי אלן.

נכון שמיכאל הנקה הוא אוסטרי ולא גרמני, אך הסרט כל כך מקושר לגרמניה ולתרבות הגרמנית שהוא הופך להיות כזה. אני חייב להודות שוב ושוב שבכל פעם שאני שומע את צליל השפה הגרמנית משהו קופא בי. גם כאן. הסרט שבשם איננו מתכוון לרמוז לסרט קולנוע לבן. הסרט הלבן הוא סרט בד אותו קושר הכומר על זרועו של בנו הקטן כשהוא מגלה שהילד התחיל לאונן. סרט לבן.

ב- 1099 כבשו הצלבנים את אי מידי השושלת הפאטימית. אבל, בזה לא הסתיים המאבק בין המוסלמים לצלבנים על השליטה בארץ הקודש. למעשה, נמשך המאבק לאורך כל תקופת השלטון הצלבני בארץ, וממלכת הצלבנים התכווצה והתרחבה, חליפות. הארץ הפכה, עפי מאמר של סילביה שיין, אי בימי הצלבנים 1099 - 1291 , לזירת קרבות בלתי פוסקים בין העולם הנוצרי לאסלאמי.

בשנת 1953 יצאה לאקרנים קומדיה רומנטית איטלקית בשם - .Pane Amore e Fantasia שהכותרת בעברית הייתה לחם אהבה ושעשועים. נזכרתי בסרט כאשר צפיתי בטלוויזיה ביום הולדת ה- 74 של פואד- בנימין בן אליעזר. פואד הוא החלום הרטוב של כול צייר קריקטורות. יפה. אבל חיפשתי ומצאתי - הגימטרייה עָד כמו במגילת אסתר עד שלא ידע.... ומכאן עדליידע.

את אהרון אף פעם לא היתה בעיה לזהות, הוא הרי מלובש בִגְדֵי- קֹדֶשׁ ובלעדיהם אינו רשאי למלא את תפקידו. לעומת זאת, למשה אין איפיון חיצוני מוגדר. הוא מביא אלינו את דבר ה ואנחנו אמורים לקבל את דבריו, פשוט מפני שהם דברי אלוקים חיים. בשבוע שעבר קראנו בפרשת השבוע תְּרוּמָה אודות ציווי הקבה לבנות לו משכן.

זוליה קריסטבה בוחנת בספר פילוסופי פסיכולוגי חברתי זה את שאלת הזר והאחר. יש להניח שיש לה מושג מה מקרבה ראשונה לנושא. בולגריה שחייה את החלק החשוב של חייה בצרפת וכותבת בצרפתית. האחר, הזר העומד מעבר לשערינו הפחיד אותנו תמיד. המפלצות הזרות. עשרות יצירות תרבות נכתבו על האחרים, כמעט תמיד ברברים. זרים לעצמנו. הוצאת רסלינג.

ההדלפה שהתפרסמה לאחרונה באתר של הירחון הגרמני Der Spiegel באינטרנט, על תוכנית אירופאית להטיל סנקציות חדשות על איראן, אינן אלא זרית חול בעיניים. כל השחקנים המשתתפים במשחק הזה יודעים את זה. כל זמן שסין לא תצביע יחד עם חמש החברות הקבועות במועהב של האום, הסנקציות שמדינות המערב מתכננות, מועדות לכשלון.

שירותי האוטובוסים בישראל נמצאים במגמת נסיגה מאז שנות השבעים של המאה העשרים. קשה לשנות מגמה זו כאשר מצפים ששירותים אלו יעמדו בתחרות מול אמצעים חלופיים כשידיהם קשורות. מאז קום המדינה ועד היום התחבורה הציבורית בישראל מבוססת ברובה על שירותי האוטובוסים.

זאן זנה בא לביקור בקולומביה. לא באמת. לא ממש הוא. אבל השפעת כתביו הגיעה לשם. ואייחו כותב הרבה יותר פשוט מזנה. כתיבתו ברורה שותפת אך איננה פשטנית לרגע. גם הוא מספר על רוצחים יפים, על הומואים מזדקנים. אבל הכתיבה שלו מלבד הטון המיוחד היא כמעט ריאליסטית. ריאליזם פואטי. המדונה של הרוצחים / פרננדו ואייחו. הוצאת כתר.

לא מזמן טען ליברמן שהשנה האחרונה הייתה שנה של הישגים. חשבתי שאולי כדאי שנציץ בשלושה מההישגים הגדולים ביותר שחברי הכנסת שלנו – מימין ומשמאל כאחד – השיגו כנגד האיום הגדול ביותר עליהם והדבר שמציק להם יותר מכל – הדמוקרטיה. ולפניכם שלושה מההישגים הגדולים של השנה האחרונה.